אחרי שנים שלאורכן איל פאסטיו היתה המסעדה האיטלקית שאיכלסה את משפחתנו המורחבת כמסעדת הבית הקבועה שלנו, היא סגרה את שעריה, רק חנות הפסטה הטרייה והוותיקה נשארה על כנה תחת ניצוחו של איציק אשכנזי ידידי, ואנחנו נותרנו חסרי בית, בלי האיטלקיה שלנו.
.
אוכל איטלקי בבסיסו הוא אוכל מתחנף בעיני, אוכל שיש בו שפע של עונג ממרכיבים ממכרים, כמו האומאמי של הפרמז’ן, הנחמה שברטבי שמנת וים של פחממות מבושלות, על בסיס דלות יחסית של חומרים. פשטות ואיכות. כמובן שמטבח איטלקי עכשווי אימץ לעצמו את השפע של העולם המודרני, אבל החנופה לחיך תמיד נותרה שם על כנה, לפחות עבורי.
.
קוצ’ינה הס 4 מטבח איטלקי של השפית תמר כהן צדק, טרטוריית בוטיק שכבר זמן חשבתי שלא נכון שטרם ביקרתי בה. קראתי בעבר דעות חלוקות ולצערי נרתעתי. חברים פה בפייס אמרו לי טעית, מסעדה נהדרת, לך, אז הערב באנו.
.
תפריט קארט, דגמנו עשר מנות, לגמרי מעבר לקיבולת של ארוחה זוגית נורמטיבית.
מנה אחר מנה, התאהבנו, בכל ביס לחשנו לעצמנו הנה, זו האיטלקיה המשפחתית החדשה שלנו, זו שחסרה לנו בנוף כבר כמה וכמה שנים.
המטבח של תמר הוא מטבח של מנות איטלקיות קלאסיות, פרשנות אישית, חומרי גלם טובים, יד נהדרת על המחבתות, הפתעות בחלק מהמנות, ביצוע מדוייק שנע בין איזון ושקט לבעיטה של טעמים.
.
חווינו פה שש מנות שהיו נפלאות כדי שלמות.
– לחם ביתי בעבודת יד, פשוט פלאפי ועשיר, הוגש עם חמאה בטמפ נכונה ושמן זית מתובל בבלסמי מתקתק.
– בודינו פרמז’אנו, מין סופלה גבינה מלוח במרקם ספק סופלה ספק ברולה, עדין וענוג, אייטם מהסוג שהחך רוצה עוד.
– ויטלו טונאטו מבריק ומדויק ברוטב טונטו הטוב ביותר שטעמתי.
– פסטה פיסטוק ארטישוק מיוחדת מרגשת ונהדרת, ממליץ להפחית מינון פרמז’ן או לוותר עליו בכלל.
– לזניה מנגולד ובשמל של מאמא איטלקיה שמנשקים לה את הידיים.
– סקלופיני עגל בלימון ומרווה, הוגש עם שפצלי איטלקי שגנב את ההצגה. מנת חותמת של טרטוריה שנדמה שמכינה כבר שבע דורות במשפחה את המנה עד ששיכללו אותה לכלל שלמות ואיזון להתקנא.
.
לצידן היתה מנה מעולה (ניוקי צרוב בחמאה ופטריות יער בציר שרימפס) שמידת צימצום הציר במחבת הותירה מליחות יתר וזו הערה שעדיין אומרת לכם קחו את המנה, ומנה אחת (רביולי ריקוטה, בלסמי ושאלוט) שמרכיביה בנפרד היו מעולים אבל החיבור בינהם פחות עבד לנו. שתי הערות נקודתיות שציינו כהערות בונות ולא ככאלו שהפחיתו מהעונג הכללי של ארוחה איטלקית טובה.
.
כן נאמר ששני הקינוחים שאכלנו היו איטליה המסורתית והישנה, קינוחי טבחים, בעינינו אפשר יותר טוב, יותר עדכני, יותר צועק ויותר פינס. אבל אני משוכנע שיהיו רבים שיאהבו. הטירמיסו היה פשוט וקלאסי ומוקצף מכדי שנרגיש את המסקרפונה בו, וטארט הלימון היה בעינינו ביצוע בינוני ולא מבריק הן בג’לטיניות העודפת בקרם והן באיכות הקלתית. אבל אני מודה ששנינו בוחנים קינוחים באמות מידה מוטות של הסטנדרטים בפטיסרים הפריזאים המובילים, ועדיין אומר, להבא אתמקד בראשונות ובעיקריות כאן, וזה די והותר סיבה טובה לשוב לפה.
.
המטבח של תמר מביא יד מקצועית בטוחה, יד של מאמא מבולוניה, ראש של שפית מודרנית. גרסאות נהדרות של קלאסיקות איטלקיות בהגשה עכשווית ועם נימה אישית. מסעדה קטנה ומינימליסטית שמשרה אווירה פתוחה וחברית. למרות שיש פה מלצרים, תמר עצמה גם מגישה וגם מפנה, ביסטרו איטלקי שכונתי שרק הלוח המחיק והמפות המשובצות חסר בו, ביסטרו שלמרות הטאץ’ האישי והנימה המודרנית, מתעקש להגיש אוכל איטלקי משפחתי טוב ולא פיין דיינינג מצולחת למשעי, וטוב שכך. בביסטרו טוב, החלק הארי בתפריט טוב, לא כל מנה מושלמת, ואנחנו אוהבים אותו ומחבקים אותו כמות שהוא. עושה רושם שזו מסעדה של לקוחות חוזרים, וכך נכון לה.
פתוח רק ארבעה ערבים בשבוע, כמה אומץ וסדרי עדיפויות בחיים צריך מסעדן כדי לקחת החלטה כזו, ריספקט.
ארוחת שלוש מנות כאן תעלה כ-250 שח לסועד לפני יין וטיפ, אנחנו כמובן שילמנו בהתאם למה שאכלנו, חשבון בתמונה האחרונה.
אז אם אתם מחפשים ארוחה איטלקית ביתית משובחת ולא מתיימרת, עם טאץ’ אישי, לכו לקוצ’ינה של תמר.
נשוב.
.
קוצ’ינה הס 4, רחוב הס 4, תלביב.