
השף הבריטי George Black, שעבד בעברו במטבחים של Maison-Sota, Black Axe Mangai, Bright, פתח לפני מספר חודשים מקדש ראמן גורמה ברחוב קטן ברובע ה-12 של פריז, העונה לשם Toy. לוקיישן שמלמד שהוא רוצה לעצב את תפוסת חלל המסעדה שלו בפרופורציה גבוהה של פריזאים ופחות תיירים.
לאיש תשוקה רבת שנים לראמן והוא הקדיש את שלושת השנים האחרונות בין ניו יורק לטוקיו להתמקצע ולהדק את הידע והכישורים בהכנה מושלמת של המרק האהוב. את המסעדה הוא מגדיר כראמן בר אישי Signature ramen bar, מכין בה בעצמו בעבודת יד את האיטריות, ושוקד על צירים מדאשי של צלופחים מעושנים ועד לאופציה צמחונית.
המסעדה פתוחה בערבים, ובצהריים בימי שבת וראשון בלבד.


חלל המסעדה מעוצב תעשייתי חשוף ומחולק לבר ישיבה ארוך למול המטבח הפתוח, ושולחנות ישיבה בצד השני.
תפריט מינימליסטי ומהודק מגלה שבר הראמן משלב מנות פתיחה וקינוח שאינם מחוייבים למטבח היפני דווקא, ומאפשר ליהנות מכל העולמות.
.
לקחתי יין לבן טבעי פרחוני עשבוני ועשוי מדויק ומאוזן, אולי מעט קורקטי וקונבנציונלי מדי עבורי כיין טבעי.
.
הזמנתי שתי מנות ראשונות לפני הראמן, מנות הרבה יותר צרפתיות מיפניות:
לבבות ברווז עם קלחי וקליפות קלמנטינה ננסית בעלי עולש קראנצ'יים וסוג של רוטב דליל מטחינת שומשום וסויה. סלט מפתיע ומעולה. חצאי הלבבות נצלו על גחלים לפרפקשן. מנה מרעננת, כייפית ולא צפויה.
.
נתחי זרועות תמנון בגריל פחמים, פלחי מינים שונים של עגבניות שרי, אפרסק ובוטרגה.
מנה נחמדה שלא התרוממה, שום מרכיב בה לא ריגש את נקבוביות הטעם בחלל הפה.




ו.. הגענו לעיקר, לראמן, לאלכימיה המופלאה של רקיחת המרק המורכב הזה, הרי לשם כך התכנסנו.
ובכך, יצירת אמנות של ממש, חברים, זה זה הדבר האמיתי לו ייחלנו בארץ הצפרדעים.
ארבעה סוגי ראמן בתפריט: קר, שייו Shio, שויו Shōyu, ומיסו צמחוני המבוסס על מיסו לבן, פטריות ושמן קוקוס.
אני בחרתי בשויו, העשיר והעמוק יותר, ועשוי מציר המבוסס על צלופחים, תרנגולות ומיץ יוזו, המרק מאכלס איטריות סובה, פרוסות בשר חזיר צלויות כדי ורדרדות, כיסון בשר חזיר ושרימפס, ביצה רכה, ירק שלא זיהיתי וקבוצת עשבים לריענון.
הציר מעט מלוח עבורי אבל מדהים בטעמו ועומקו, פצצת אומאמי, עושר שמורגש כנובע מצימצום ממושך מאד של ציר מורכב, שמנוני במובן הטוב של המילה, אתה לוגם ולוגם ועוצם עיניים ומנסה להבין איך לעזאזל מגיעים לזה. פרוסות בשר החזיר עשוי ורדרד מדוייק עדין ונמס בפה, החלמון בביצה נוזלי, הכל מדויק כמו שעון שווצרי, הציר מאוזן כדי כמעט שלמות (המלח), האיטריות תענוג של ממש, אף הן מדויקות במידת העשייה.
לפני מספר ימים שבתי מיפן, סעדתי שם בראמנים משובחים בעלי דירוג Tablelog גבוה (מדריך ביקורת המסעדות היפני), ואני יכול לומר בפה מלא, Toy בהחלט נותן פייט משובח.
כן חשוב להעיר כי רצוי להוריד רמת מליחות בגרסת השויו, אמנם החיך מתרגל, אבל זה מעיב על האיזון המושלם הנדרש למרק.



לקינוח רי-או-לה Riz au Lait דייסת האורז הצרפתית המועשרת בשאנטיי קצפת, ונחה על גבי רוטב יין אדום ומעוטרת בפלחי תאנים טריות. נאמר שיש שמן אסטרגון ברוטב, לא נודע כי בא לקרבו.
מנה חמודה, לא ברמה של שאר הארוחה, דייסה דלילה מדי וגושים עבים של אורז שנדבק, אפשר והתבקש להכין דייסת אורז טובה מזו, גם מקינוח טבחים ניתן לצפות ליותר מזה.
כמו כן, ראוי לציין שהמתנתי כמעט חצי שעה לבואה של המנה האחרונה לאחר שסיימתי את הראמן, והיא הוזמנה מראש עם כל הארוחה. לא זמן המתנה סביר גם בנורמות פריזאיות.
התמחור פה בצהרי היום מתון בהחלט.
ראשונות 10-13 יורו, ראמן 18-21 יורו, קינוח 8 יורו.


סיכום | הראמן הטוב ביותר שאני טעמתי בפריז.
לוקחים פה ברצינות תהומית את המרק הזה וכל מרכיבי תכולתו ואת הנדרש להבאתם קרוב לשלמות.
ניכר כי השף פה עשה שיעורי בית והכנה מקצועית, השירות אדיב ומעט איטי, הצוות מיומן וכייף לשבת על הבר ולחזות בעבודתו תוך כדי אכילה.
התרשמתי שתשומת לב גדולה מוקדשת פה לדבר העיקרי, וכדאי להקדיש יותר גם לשאר מרכיבי הארוחה במקום כדי ליישר קו ברמת מקצוענות המטבח וחווית הסועד.
שורה תחתונה, לפה באים בשביל הראמן וכדאי פה להתמקד בראמן, הראשונות חביבות, על הקינוח פה לדלג.
המסעדה התווספה ל"100 ההמלצות הקולינריות הטובות בפריז" בקטגוריית מסעדות מטבח בינלאומי.
.
Toy, 21 rue Saint Nicolas, Paris 12er










