כשאתה מתחזק אפליקציית המלצות קולינריות בפריז, אתה מקדיש את מיטב זמנך ומשאביך כדי לבדוק עוד ועוד מסעדות ותיקות וחדשות בפריז לאורך כל ימות השנה. אתה מחובר, מנוי ועוקב אחר כל מקורות המידע המעודכנים ביותר והמהיימנים ביותר בנושא בפריז, לא מקורות המידע התיירותיים אלא המקורות המקצועיים של הבראנג’ה המקומית. יומיום, שעה שעה, בודק, בוחן ובעיקר מצליב כמה וכמה מקורות שמדווחים על עניין מיוחד במסעדה אלמונית ובחנות פלונית. כשצבר ההמלצות מגלם פוטנציאל שמריח לך מעניין מספיק, אתה מצרף את המקום לצ’קליסט TO DO שבנית בעמל רב, רשימת המקומות שעליך לבדוק בעצמך בפריז, לשבת, לאכול, ולהחליט בעצמך עד כמה המקום ראוי להכנס לאפליקציה שלך ולהוות חלק מרשימה מצומצמת של מובחרים מומלצים. כשבסוף מטרתך להביא את הישראלים שרכשו את האפליקציה שלך למקומות הטובים ביותר שאסור לוותר עליהם על המפה הכי מעודכנת של הגסטרונומיה הפריזאית, מסעדות לצד חנויות. במסגרת זו אתה חווה אכזבות לצד הנאות, פיהוקים לצד הפתעות, ומעטות ההזדמנויות שאתה באמת יוצא בגדרך.
ואז..
ואז מגיע הרגע זה, של חוויית הניצוץ! זה שלא פוקד אותנו כל יום, זה שלא שוכחים.
.
לאורך השנה החולפת הגיעו אלי מספר ראיות פורנזיות אודות סקרנות ופידבקים יוצאי דופן ממסעדת Geosmine של שף Maxime Bouttier (לשעבר Mensae) שהגיע לעיר הגדולה מהעיר Le Mans שבסארט, התחנך אצל Christophe Hay, אצל Gordon Ramsay ואצל Jean-Luc Rabanel.
מסעדה דו קומתית בחלקה האוברקמפפ’י של הרובע ה-11. ככל שחלפו החודשים בשנה שעברה הפכה המסעדה לדיבור ולעניין בבראנג’ה הפריזאית תחת הסלוגן המסעדה הפרובוקטיבית מהרובע ה-11, וכבר בתחילת שנה זו סימנתי את המסעדה כיעד לכיבוש. השולחן הוזמן לחודש אפריל ומהון להון המסעדה שזה רק נולדה בינתיים מקבלת במדריך מישלן החדש כוכב ראשון. אבל מישלן לא מכתיבים לנו את המסעדות או מעבירים לנו את החשק למסעדות, רציתי ואלך.
אז הזמנתי לאפריל, ואכן התייצבתי ביום ובשעה בפתח המסעדה ונדהמתי לגלותותה סגורה! מייל כועס נכתב ונענה במהירות שההזמנה שלי נעשתה לאותו יום ולאותה שעה אבל בחודש מאי. אופס. מביך. לא וויתרתי ותזמנתי את ההזמנה המתקנת להיום, וסוף כל סוף התייצבתי בשערי היעד לכיבוש, ממש חשתי את פעמוני ההיסטוריה מצלצלים באוזני עודי נכנס בשערי המקום.
המילה Geosmine מבטאת ניחוח הבוקע מאדמה רטובה. ולמי שלא מבין עד הסוף את הכוונה, טרוואר רבותי, ככה מורגשות ארומות של טרוואר באוכל.
חלל נעים, מעוצב בעדינות, גלריה בת שתי קומות, שולחנות וכסאות מעץ מלא, הישיבה נוחה מאד, השירות היה צמוד אדיב יידעני ומושלם לטעמי, הוא בא לביטוי בטיפ נדיב שהשארתי למלצרית שהיתה ראויה, אקט שכמו שאתם יודעים איננו מבטא חובה נורמטיבית בצרפת.
נכון להיום המסעדה מתומחרת הגיוני מאד, רוצה לומר 140 יורו לארוחת טעימות בערב, 120-80 יורו בצהריים, אופציה פתוחה לאה-לה-קרט.
וברשותכם אדלג על תיאור המנות אחת לאחת ואלך לסיכום..
.
הארוחה הטובה ביותר שחוויתי בשנה החולפת.
.
תפריט טעימות יצירתי עם תעוזה, מטבח בועט, שף שמותח גבולות, יצירתיות שלוקחת סיכונים ומצליחה, מנות עשירות, טעמים שיורים ישר למצח בלי להתחנף, שלמות של איזון בין צועק לעדין, בין טקסטורות, בין צורות וצבעים, והכי חשוב, תכלס – מנה אחר מנה, טעים.
טעמתי שמונה מנות, כל המנות, אחד אחר השניה, התגלו כטעימות מאד, משפט שנשמע פשוט אלא שהוא לגמרי לא עניין של מה בכך היכולת ליצור מנות אקספרימנטליות כשכולן אחת לאחת פוגעות בול, ליחידי סגולה שמורה היכולת הזו ואנחנו כולנו מכירים כמה בודדים שכאלו.
מי שעוקב אחר המסעדות שאני בודק בפריז ומדווח בקבוצה שלי “קולינריה צרפתית” בפייסבוק, יודע שבכל ארוחה, טובה ככל שתהיה, יהיו מנות פחות מוצלחות, או מנות עם הערות, ולכן הארוחה שחוויתי כאן היתה ייחודית ובולטת בחריגותה.
כל המנות מאוזנות מאד, מדויקות מאד, מבנה הארוחה חכם ונכון, מטבח שיודע לבעוט מבלי לצעוק, מטבח שלא מפחד להיות אקספרימנטלי עד כדי חצוף אבל תופר מנות בגבולות הנכונים בהם החוצפה מקבלת במה נכונה וראויה והמנה נשארת מאוזנת עדינה ומופלאה עם שיחוק. מטבח שיוצר חדשנות מבלי להגרר לעודף מרכיבים בצלחת כדי להראות משהו. מטבח שיודע לשלב בין עדינות וטעמים מרומזים לדגשים וטעמים מובילים עוצמתיים בלי בושה, מטבח בוגר ואינטליגנטי, טעמים חזקים לצד טעמים מרומזים לצד עושר טעמים במנה אחת, הפתעות בטעמים ובטקסטורות היו חלק מחוויית הארוחה, וכל הנאמר חל מהאמוז-בוש ועד לאחרון הקינוחים.
.
התפריטים פה מתחלפים תדיר בדגש על עונתיות. התפריט בו בחרתי לא כלל בשרים אלא דגש על דגים, לא חשתי שחסר משהו, התפריט השני מביא בשרים כשרק לובסטר מייצג את הים בו. אם זאת כדאי להבין שהתפריטים פה משתנים ומה שאני חוויתי לא יהיה מה שאתם תפגשו בצלחת. לכן אגב אני גם פחות מקדיש כאן לתיאורי מנות כשבין כה תפגשו אחרות כשתגיעו לשם.
תפריט יינות עשיר בדגש עכשווי על טבעיים וביודינמיים בראיה רחבה של יותר מצרפת. את הארוחה ליוויתי ביין כתום טבעי נפלא Claus Preinsinger a Gols WOA, ובכלל הביקורים האחרונים בפריז הפכוני לאיש של יינות טבעיים, גיליתי עולם שלם עשיר בריא ומפתיע של יינות אחרים לגמרי שממלא אותי ומתאים כל כך להעדפות החך שלי ולשם אני צועד בלי למצמץ. בחודשים האחרונים אני נובר וחוקר ומתחקר עמוק ואוסף הבנות וידע בתחום.
.
סה:כ שילמתי 101 יורו לפני טיפ.
.
שורה תחתונה, הזמינו שולחן עכשיו ובלי להתבלבל, לפני שיתרומם המחיר, ולפני שהמסעדה הזו תהפוך לבלתי מושגת כפי שקורה לאחרות שמגלים אותן והופכות לטרנדיות בפריז.
.
GÉOSMINE, 71 Rue de la Folie Méricourt, 75011
2 תגובות
תודה על התגלית ועל הסיפור.אדאג לא להחמיץ בביקורי הבא, מה גם שהרובע נחמד ביותר,שוקק חיים ומעניין בהיותו פריזאי בלי להתמלא בתיירות חוץ..
הרובע ה-11 הוא כיום הרובע המעניין ביותר בפריז בהיבט מסעדנות.
מעבר לכך הוא כייפי, צעיר, מתחדש ופורץ דרך