כל מספר חודשים אני בפריז לתקופה, בין השאר מצוייד ברשימה של מקומות לבקר בהם, מסעדות מסוגים שונים לאכול בהן וחנויות קולינריה שונות לדגום, הכל מוזמן עד הפרט האחרון, מסעדה אחת ליום, כל יום, בסוף אני מגיע לפה בשביל לעבוד.
איסוף רשימת המסעדות לדגום בנסיעות שלי הוא אירוע מורכב המטופל לאורך כל השנה וניזון ממספר מבקרי מסעדות צרפתיים מובחרים והכי נחשבים בעיני מקרב הבראנג'ה של עולם המסעדנות הפריזאי. אני עוקב אחריהם ומתעלם מהשאר, אני מצליב חוות דעת שלהם ואני גם אוסף חוות דעת מאנשי קולינריה שאני מכיר ומעריך בפריז ומספרים לי, ובדרך כלל רק כשאני מוצא מסעדה ששלושה מבקרים שונים סימנו כמדהימה – אני מכניס אותה לרשימת המסעדות שעלי לבדוק. בסופו של תהליך, חלק קטן מאד מהמסעדות שנכנסו לרשימה וסעדתי בהן – ייכנס בסופו של תהליך לאפליקציית המדריך הקולינרי שלי בפריז, ומשם הן יעברו למעקב שנתי. 
אבל לעיתים אני חורג, אני לעיתים מרשה לעצמי לחרוג כשאני מרגיש משהו אחר, כשהאינטואיציה שלי אומרת: זה זה.
אז במהלך שמאד לא אופייני לי, התוודעתי במהלך החודש האחרון לפתיחתה של מסעדה חדשה בעיר ונדלקתי מהקונספט של המקום, מהרעיון.
מדובר במסעדה העונה לשם Babi, נפתחה לפני כחודשיים בשכונת Sentier שברובע השני במרכזה של פריז. שני חברה צעירים בני עשרים ו.. שלמרות גילם, מוכרים, בעלי שם ונחשבים מבטיחים מאד בענף. הם פותחים מקום שמשחק על הגבולות של מסעדה – ביסטרו – בר יין – מטבח שף יצירתי, ללא הגדרות, עם סגנון תפריט ייחודי, ומנות שעל הנייר נקראות שונה ומזמין.
הם עוד טרם הספיקו לפתוח אתר אינטרנט למסעדה, אין לי אף חוות דעת מקצועית על המקום, פשוט כי מעט מאד כבר הספיקו לאכול שם, אבל הפעם הרגיש לי לקחת סיכון, היתה לי אינטואיציה שזה יהלום, ללכת למקום שאיש עוד לא אכל בו, לפחות לא אכל וכתב, ולצורך העניין ביטלתי הזמנה אחרת במסעדה עם המלצות וקבלות שתכננתי לדגום. תחושת בטן קוראים לזה, או שנעוף לשמים או שניפול על הפנים, כן כן אתם תגידו שיש גם באמצע, זה הכי גרוע.
אז הזמנו מקום והגענו.
תארו לעצמכם שכשהתיישבתי, אפילו שני הצעידים שמנהלים את המסעדה שאלו "איפה שמעת עלינו?"  🙂
אז בניגוד למקובל, אני אוהב לפתוח ישר בשורה התחתונה – פנינה גסטרונומית יצירתית, גבוהה, חצופה ומתפוצצת בווייב חברי ולא מחייב.
תחושת הבטן עבדה, ההימור השתלם.
מסעדה קטנה שחלקה שולחנות וחלקה בר ישיבה ארוך. הישיבה על הבר היא מנת חלקם של הסועדים בדד, אבל אני ממליץ בחום על האופציה כדרך לחוות את עבודת המטבח וכפלטפורמה לתקשורת בלתי אמצעית מול השף במהלך הארוחה.
שני צעירים, שף Neo Guérin ועמיתו Jeremiah Taché שאמון על הפלור והסומלייה, שני חברים שפתחו את המקום הקסום הזה יחדיו ומנהלים אותו במשותף. שניהם הבינו ממספר הטלפון שלי בהזמנה שאני ישראלי, אצו רצו להפגין בפני את יכולות העברית שלהם, בונוס מהעבודה במסעדות הפריזאיות  של אסף גרניט, שאבור וטקס. אל תטעו אלו משפטים משוננים, לא באמת מדברים עברית.
כבודד הושבתי בקצה הבר, לרגע היה נדמה שאני בעונש, אולם עד מהרה התחוור לי שזה הכסא האסטרטגי במסעדה, ממנו צופים על מלוא המטבח, כשמולך השף מבצע את כל הצילחותים, ואתה בדיבור שוטף איתו לאורך כל הארוחה. יופי יופי.
המסעדה אינה עונה על שום הגדרה פורמלית מקובלת וממש לא מתיישבת בשום תבנית מקובלת של קטגוריזציה במסעדנות הפריזאית \ צרפתית. האוכל כאן לוקח השראה מחוויות הבית ואחרות של השף, הוא מרשה לעצמו להכין הכל, כולל מנה שלרגעים נדמה שהיא פאסט פוד, אבל בצלחת אתה פוגש אמנות של ממש, יד טובה ובוטחת על הטעמים, שליטה טובה בטכניקות בישול והכנה מקצה לקצה, דיוק מרבי, יצירתיות פורה ויוצאת דופן, יש פה מנות שלא תפגשו דומות להן בשום מקום אחר, החיבורים נכונים ומרגשים, צילחות נאה, וסך הכל מכלול של בדיוק מה שאתה מצפה ממסעדה כשאתה מחפש חווית אוכל מרגשת.
חומרי הגלם פה הם המיטב ומושקע בהם המון ברמת ההכנה המוקדמת, זה ניכר במנות ומוסבר בהגשה, יש פה מנות שחומר הגלם בהם דורש חודשיים הכנה מוקדמת.
השניים משרים אווירה חברית ישירה ומדברים איתך מרגע כניסתך למסעדה כחברים שכבר מכירים שנתיים, המון ידע והבנה בוקע משניהם במהלך השיחות שניהלתי עימם, כל אחד בתחומו. איך אומרים בשיר ההוא: חוויה ממש.
לא מצאתי טעם לפרט את המנות שאכלתי, כי הן משתנות כאן בתדירות גבוהה מאד וסביר שלא תפגשו כמותן. ישב לידי בריטי שיש לו עסקים בפריז ומסתבר שהוא גילה אותם ממש כשפתחו והפך בן בית במסעדה, תארו לכם שהאיש הגיע בבוקר מלונדון לעסקיו בפריז, רץ לאכול אצלם בערב ומיהר לרכבת ללונדון אבל בלי לפספס אותם בפעם המי יודע כמה. שמעתי ממנו קצת על חוויותיו במקום. זה קטע שהווייב שהם משרים פותח גם אורחים שאינם מכירים לשיח חברי פתוח.
לאורך הארוחה צ'ופרתי פעמיים במנה וטעימה שלא הזמנתי OTH. ותודו שדג ברוטב בר בלאן מנוקד בטיפות של רוטב אפרול (ההוא מהשפריץ) מצומצם עוד לא טעמתם.
לא מפחדים פה מטעמים פחות שגרתיים, מרירות ברוטב, מליחות בקינוח, מתיקות וחמיצות במנה, השף אומר את שלו בדרכו בביטחון ובלי לעגל פינות בשביל ההרגלים שלך.
אם תפקדו את המסעדה ותגלו שמוגשת מנת הפורק-בלי Pork Belly, תזמינו.
את כל הטוב הזה קינחתי בפרוסה עבה של בבקה שוקולד פרדו Babka perdue שטופלה בטיגון בחמאה כמו פרנץ' טוסט, ועליה קונוס של גלידת שאלוט (בצל) מעליה פוזר בנדיבות מלח ים. כן אני יודע שלא טעמתם כזה.
מקום קטן, מפוצץ כישרון, כישרון במטבח וכישרון לסומליה, מטבח יצירתי חסר גבולות ומסעדה שלא עונה לתבניות, מנות מפתיעות וראייה אחרת של אוכל, כייף גדול בפה וחוויה של הפתעה בצלחת, אווירת פתיחות חברית שפחות מקובלת בפריז.
לכו לשם.

.

Babi, 11 rue Mandar, Paris 02e