למרחוק יצא שמעו של פרויקט בית המאפה שפתח לפני כשנתיים שף אלדד שמואלי שהיגר ממסעדות תלביב (צפון אברקסס, קלארו) לאזור פרדס חנה-כרכור, שף שעזב את עולם המסעדות התובעני של תלביב ובחר להרחיק לעולם שלו יותר, פתח בית קפה ומאפיית לחמים ופטיסרי שלא מעט מילים כבר הוקלדו ברשת אודותיהם בדגש על המאפים היצירתיים שיצאו שם תחת ידיו כאופה. מאפה אחד עשה את כל הדרך לרחבי המדיה והרשת וכבש את דימיוננו ולמעשה בעבורו הרחקנו ונסענו ארבעים קילומטרים כדי לזכות ולטעום.. “קרואסון כנאפה”.
בית קפה פתוח, מרווח ונעים על אם הדרך. התיישבנו ולזוגית התחשק ארוחת בוקר, קולקציה קולינרית המוגשת על בלוק בוצ’ר מעץ, חבילה זוגית בעלות 130 ש”ח, לא זול. המתנה לא קצרה ולאחר הגשה מקדימה של קפה לקחנו (שירות עצמי) את הקרש הענק שלנו לשולחן.
סלסלת לחמים מסוגים שונים, שליכטה של חמאה רכה, קרם חצילים מדהים בטעמו (עדין ולימוני), ירקות חתוכים גס (טריייייים), אגוזים קלויים (בעודף), פלח קטן של גבינת ברי, פלח גבינת סאן מור, קישוא צלוי על לאבנה עם שמן זית ושקדים (טעמנו והשארנו, כמו גם כל מי שסבב אותנו בשולחנות שכנים), קפרזה עגבניות ומוצרלה עם שמן זית ובזיליקום (טרי טרי טרי), שליכטה קטנה של לאבנה טובה, מקושקשת רכה עתירת חמאה עם פלפל שחור ופרמיז’אנו (מעולה ומעטה מדי), טחינה סמיכה ואיכותית, ריבת תות ביתית, ונתחי אבטיח קר.
שורה תחתונה לארוחת הבוצ’ר – איכות המוצרים והפריטים בארוחת הבוקר מעולה, כמות הגבינות, הממרח והביצה מעטה מדי לשני אנשים, התמחור שערורייתי.
לפני שאגש לפואנטה של הביקור הזה, ולתובנה העיקרית שתקבלו מהזמן שהקדשתם לקרוא אותי כאן, כמה מילים על פואטיקת הפטיסרי לשמה מראש באתי למקום – קרואסון כנאפה, רבות דובר בו, שבחים ומצגת התעלפויות של כתבת אוכל בטלווזיה ברגע הביס הנכסף, ואני אודה על האמת, התאכזבנו, קרואסון חביב מנוקד בפיסטוקים העובר חימום קל עם ההזמנה, ממולא בג’יבנה כלשהי, אולי צאן, (הגבינה לא התחממה ונותרה קרה ברובה בתוך בצק חם), יש פה אכן משהו שמזכיר טעם של כנאפה בעיקר בשל סירופ הסוכר שניצוק על הדבר ומצטרף לגבינה שבתוך המאפה, אבל מגודל הציפייה כך התפוגגה העדנה המיוחלת בסוג של “חביב אבל לא בשביל זה נוסעים ארבעים קילומטר הלוך וארבעים קילומטר חזור”.
וזה הרגע לסיכומים, את כל שנכתב עד כה שימו בצד, מדבר אחד בפירוש התעלפנו במקום הזה, ורק כדי להביא לכם את הבשורה נכתבה כתבה זו – הלחמים של אלחנן. טעמנו פה שלושה לחמי מחמצת טבעיים מטורפים בעבודת יד, באיכויות מהטובות ביותר שאפשר למצוא בישראל. המרקם, הקליפה, הטעם, הריח, חברים אני אופה לחמי מחמצת כבר שנים, אכלתי בכל העולם לחמים ואני תמיד תר אחרי לחמים איכותים, קשה לרגש אותי בלחם, הלחמים שטעמתי אצל אלחנן ראויים לכתר של ממש.
הלחמים נאפים פה בגדלים מרשימים ונמכרים בחיתוך לפי בקשתך ובתמחור לפי משקל. לחם מחמצת מקמח לבן, לחם מחמצת כפרי צרפתי עם חיטה מלאה, כוסמין, שיפון, אגוזים ועוד ועוד. לצד הלחמים תמצאו כאן שלל מאפים צרפתים קלאסיים ואחרים, סטיקי באן, בוסטוק, קוגלהוף, בבקה שוקולד, קווין אמאן, ברריוש קרם שקדים, פרסבורגר שוקולד ופרג, ועוד.
מדריך מישלן המעניק כוכבים למסעדות גורמה מבחין בין מסעדות ששווה להכנס אליהן, מסעדות ששווה לסטות מהדרך בעבורן, ומסעדות ששווה לנסוע במיוחד רק כדי לאכול בהן. לפניכם בית מאפה המייצר ומוכר לחם ששווה לנסוע במיוחד דרך ארוכה כדי לטעום ולקנות את הלחם היוצא מתנוריו.
לבוא ולקנות לחם, חובה. נקודה.
—
אלחנן תרבות לחם, צומת משמרות.
