רן ורדי על קולינריה צרפתית ומעבר

OCD | כשאלוהים נוגע במנה, ארוחת סילבסטר

בארוחת סילבסטר מרהיבה בת 14 מנות הלמו בנו שתי מנות שיד האלוהים נגעה בהן | איפה מישלן כשצריך אותם?
מסעדת OCD

OCD | כשאלוהים נוגע במנה, ארוחת סילבסטר

בארוחת סילבסטר מרהיבה בת 14 מנות הלמו בנו שתי מנות שיד האלוהים נגעה בהן | איפה מישלן כשצריך אותם?
מסעדת OCD

אחת לכמה חודשים אנו מוצאים עצמנו שבים ופוקדים את המסעדה שאיכשהו נכנסה לחיינו וקלעה בול להעדפות החיך שלנו ולהערכת המקצוענות והשלמות שתמיד חיפשנו במוסד העונה לתואר מסעדה, OCD של שף רזי רהב.

כבר הפסקתי לספור את הפעמים שאכלתי ב-OCD, אני יודע שכל ארוחה הכילה למעלה מעשר מנות, מעולם לא אכלתי שם את אותה המנה פעמיים, תמיד ובכל ארוחה גיליתי נס קולינרי, ואיכשהו בכל ביקור בחו”ל כשאני פוקד מסעדות מישלן כאלו ואחרות, אני מוצא עצמי משווה, כי ההשוואה מתבקשת, והמסעדה הישראלית החצופה השונה והצעירה כל כך לוקחת עבורי בלי למצמץ. ולא, אני לא מתבלבל כשאני אומר זאת.

וכך משהבציע ובא הסילבסטר הנוכחי אמש חשבנו שיהיה זה נכון לציין את חילופי הקידומת במשבצת התאריך שבצ’ק ב-OCD, וכך היה. הפעם צויין האירוע בארוחה בת 14 מנות, לא פחות, תפריט מלא ניתן לקרוא בתמונה החותמת את הכתבה. הפעם החלטתי שלא להאריך בכתבה מלאה ומפורטת אודות ארוחה מלאה במסעדה שכבר סיקרתי בעבר, הפעם אני בוחר להביא לקדמת הבמה שתי מנות שהיממו אותי בארוחה הזו.

מוצ’י (Mochi) של אורז בייקון וחמאה עם רוטב פלפלים קלויים, פפריקה מעושנת ושמן רוזמרין  |  מדובר בנתח מ”עוגת אורז” ייחודית במרקם כמעט ג’לטיני שלא דומה למה שהיית מצפה מאורז ותוצריו, עשוי מקמח אורז עם חמאה ובייקון מיובש הטחון לרמת אבקה. הטעמים מתקתקים ומהדהדים סוג של עומק שמזכיר ערמונים, קליפת הפרוסה קריספית ושונה מתוכו, אוכלים את המנה ביד תוך טבילה בקרם הפלפלים שהוגש בכלי נפרד ושעטה עליו טעמי פלפל קלוי ורוזמרין עדין וחרפרף, קומבינציה מדהימה שלא דומה לכלום שטעמת בימי חייך. מנה ממכרת מהסוג שמתחשק לך עוד ועוד וזה לא יגמר עד שהתבנית כולה תתכלה, פשוט טעים באופן יוצא דופן ושערורייתי. משהו שאם לא טעמת כפי הנראה שלא תזכה לאכול דומה לו בשום מקום אחר.

מסעדת OCD

גלידת ארטישוק ירושלמי עם קוויאר אוסטרה ישראלי  |  כן, נשמע לכם הזוי, אז כן, הזוי כמה שזה מפתיע טעים ומשתלב לקומבינציה מטורפת וכובשת. איזה מוח נדרש כדי להמציא את זה..  גלידה העשויה מבשרו של הארטישוק הירושלמי וטעמה כטעמו של הירק עצמו, מעליה פלייקים ננסיים של צ’יפס העשוי מבשרו של הארטישוק הירושלמי, אבקה העשוייה מקליפות ארטישוק ירושלמי קלויות וטחונות לרמת אבקה, ובצד תלולית קוייאר אוסטרה (קוויאר המופק מדג הסטורג’ן המקורי הגדל בבריכות קיבוץ דן ושרובו ככולו מיועד לייצוא ונחשב כיום לאיכותי ומבוקש בעולם). מנה המשלבת שינוי מצב צבירה של ירק כשבתהליך מרכיב אחד ממנו עובר טיגון, מרכיב אחר ממנו עובר בישול, ומרכיב שלישי ממנו עובר קלייה. כשאוכלים את המכלול עם הקוויאר ביחד מסתבר שהם הולמים ומשלימים אחת את השני באופן מושלם. הקוויאר הזה עדין וענוג במיוחד ולכן משתלב טוב ולא נלחם בגלידה העדינה אף היא. מנה מעלפת נקודה. כל מילה שאוסיף תגרע מהייחוד והאיכויות של המנה הזו שלא ממש ניתן לתארה במילים.

חבל אולם לא ממש ניתן לדמיין את טעמן ומרקמן של שתי המנות הכה חריגות הללו בלי שתטעם אותן. הן כל כך שונות ממה שכולנו מכירים כאוכל מוכר וקונבנציונלי שהן פשוט מכות בך כשאתה נוגס, סוג של סטירת לחי מהממת ומענגת, מסוג החוויות שאוהבי אוכל תרים אחריהן ללא הרף, מקדישים לכך אנרגיות, מגיעים למקומות רחוקים, לעיתים ברחבי העולם, והנה.. זה נמצא פה לידך בבית. 

אז שתהיה לנו שנה אזרחית מופלאה, כמו שתי המנות הללו. ושאפו לשף אמן שהמציא פיתח יצר ואירח, שף רז רהב.

OCD, רח’ תרצה 17, תל אביב.

מסעדת OCD
מסעדת OCD

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הצטרפו לרשימת הדיוור של הבלוג, וקבלו כתבות חדשות לתיבת המייל שלכם

אולי תאהבו גם...

בריסל | ה-מסעדה בעיר

המסעדה המדוברת ביותר בבריסל בימים אלו, מסתבר שנחשבת ובצדק לארוחה מהטובות ביותר בעיר.

דילוג לתוכן