אחת השאלות שתמיד היתה שם באוויר וכנראה שמעולם ולעולם לא תקבל פה מענה ממש ברור ובטוח היא "היכן לאכול את הבשר האולטימטיבי"?
טיב בשר הבקר בישראל מתנדנד בין יבוא בהקפאה והפשרה של בשר מומלח ומוכשר, לבין גידול ושחיטה מקומית של זנים שונים במקומות שונים באיכויות משתנות.
בניגוד למקובל במקומות רבים בעולם, בישראל קצת קשה לקנות אצל הקצב נתח מעולה ולחשוב שמחר כשתשוב לשם תקבל נתח באיכות זהה.
שמנו פעמינו להבטחה הגדולה של העידן הזה, מסעדת חוות צוק, רמת אביב החדשה, מקדש בשר, יקר, איכותי.
מסעדת חוות צוק הוקמה לצד המעדניה הוותיקה יותר בשם זהה המוכרת לקהל התלביבי ממוצרי המרעה והמחלבה של הבעלים בחוות צוק מעמק האלה, לצד העשרת המגוון עם בשרים ומוצרים נלווים נוספים.
המעדניה מתבססת על קצביה איכותית במרכזה ותחת האג'נדה של הגשת מוצרי המעדניה לקהל במסעדה הדגש בתפריט המסעדה הוא על בשר.
לכאן באים כדי לאכול בשר, לא משהו אחר. יין בוחרים לבד מקיר היין המלא בבקבוקים מתומחרים, רעיון חביב.
אמנם הקרפאצ'ו חביב אבל מנות ראשונות אחרות שנדגמו בשני ביקורים לא הלהיבו, לא זה העניין פה, בשר בשר בשר כבר אמרנו.
אז כן, בביקורנו הראשון נפלנו מהכסאות לרגלי שני נתחי פריים ריב 500 גרם אלוהיים (חלק מצלעות הבקר הנצלה בגריל ומוגש עם העצם), אלו היו נתחים שאפשר לכתוב עליהם שירה, להלחין ולזכות באירוויזיון הקרוב. ממש ללא מילים, נתחים עסיסיים במידת עשייה מדוייקת, עתירי טעמים, פשוט תענוג וחוויה נדירה למדי בארץ.
כששבנו בפעם השנייה, הזמנו מראש ארבעה נתחי פריים בני 500 גרם לארבעה סועדים, והסתבר שהנס לא חזר על עצמו, לא להתבלבל הנתחים היו טובים, אבל רחוקים מהחוויה הראשונית, נצפתה גם אי אחידות במידת העשייה של הסטייקים בין סועדים שהזמינו הזמנה זהה.
