יום גשום מתוייג בגנים שלי כיום שבו מתעורר בי צורך קיומי למרק. מין גירוד פיסי כזה שחייב לבוא לסיפוקו. אישית אינני חובב מרקי מחית קטיפתיים כתומים וניואייג’ים מתוחכמים אלא מרקי תוכן עשירים עם טעמים עמוקים של פעם, מרקים שמזכירים לך דברים, עבורי מרק מסמל אוכל בסיסי שעבורו נהוג להשתמש במונח שאני מתנזר ממנו בקפידה “מנחם”, אז אני אינני מתנחם במרק ומעדיף להתענג עליו, אבל זה זה. מרק הוא מוצר אותנטי שמזקק חומר גלם וממצה ממנו טעמים לתוך נוזל חם ושכשהוא במיטבו הוא יכבוש אותי.

ימי הגשם מבצבצים וממלאים את הקלנדר בעת הזו ומרק ביתי אותנטי עשיר וממלא על הפרק. דרום תל אביב מציעה כמה וכמה אפשרויות לכבוש את הפסגה הזו בדרך לשנ”צ המתחייב שלאחריו, אחד הלוקיישנים המקובלים עלי לסיפוק הצורך המרקי הוא “זכריה ורינה” בכרם התימנים, אולם לכך נקדיש פרק נפרד. הפעם שמנו פעמנו ל”מסעדת חנן מרגילן” הבוכרית של שכונת שפירא בדרום תלביב, מסעדה משפחתית המתמחה במטבח הבוכרי האותנטי, מציעה ממיטב המאכלים השגורים בעדה, החל משלל בצקים ממולאים אפויים או מבושלים, מספר מרקים של העדה, אורז אושפלאו אורגינל, ועוד ועוד, אוכל לגמרי לא דיאטטי, עתיר בשר כבש ושומנים, מסעדה שכונתית של ממש ללא גינונים וללא טקסים, שירות חמור סבר העושה רושם כי מסביר פנים יותר לדוברי השפה הנכונה.

אני קצר בזמן ומוותר הפעם על מנות אורז ובשר וממקד את תשומת הלב בשתי מנות בשבילן באתי בלבד, ועליהם יכתב כאן, מנות חובה של יום גשום, מנות שקשה מאד למצוא במסעדות ארצנו, מנות שאתם תאהבו.