סנדביץ’ היה ונותר המאכל הנגיש הנפוץ הבסיסי והמקובל ביותר בחיי כולנו, למן הילדות ולאורך כל חיינו זה הדבר הראשון לחטוף כשרעבים, האוכל שלוקחים לדרך, אוכל שכולנו אוהבים, והקומבינציה הזו של שתי פרוסות לחם המאפשרות כמעט אין סוף אפשרויות להכיל בתוכה את חשקינו הקולינריים. בשנתיים האחרונות היצע דוכני וחנויות הכריכים בתל אביב הפך את הסנדביץ’ לאוכל הרחוב העולה בעיר, כנראה שמעמדם ההיסטורי של הפלאפליות והשווארמיות לא באמת יפגע, אבל האלטרנטיבה הכריכית נהיית מגוונת, איכותית וההיצע גדל והולך כל חודש.

שף רז רהב ( מסעדת OCD) שזכה לפני חודשים ספורים בתואר שף השנה בישראל לשנת 2018 של מדריך ביקורת המסעדות הבינלאומי החשוב “גו-מיו” פתח זה לא מכבר את “ברווזי”, מתחם אוכל קטן וצנוע בפתחו של מלון הבוטיק “Saul” בתל אביב, כריכים היום הם אייטם מושך לקוחות בלובי של בית מלון חדשני. הקונספרט הוא סנדביצ’יה אורבנית המגישה שלך ארוחת גורמה בין שתי פרוסות לחם שאור. כל חומרי הגלם מתוצרת עצמית של המטבח המקומי (למעט הלחם), ההרכבים לגמרי לא שגרתיים ומעוררים סימני שאלה שאופייניים לכל מה שלא מוכר וטרם התנסינו בו בחיינו, ומובטחות לכם כאן קומבינציות שלא באו לפיכם מעולם, לא הן ולא דומות להן.

טעמנו כריך לחם מחמצת דגנים עם שכבות רבות של כרוב סגול מאודה, צ’אטני אגסים, גבינת עיזים ורוקט. חייב להודות שזו קומבינציה שבחרתי לקחת אך ורק בגלל מוזרותה וחריגותה, כריך שעיקרו כרוב מאודה, הופתעתי מכמה מפתיע, ענוג וטעים הכריך הזה. הלחם עצמו נמרח בחמאה שנמסה לתוך בשר הלחם והפכה את המכלול למלטף את חלל הפה. עדין מתוחכם ופשוט טעים, אפילו אעיז לומר שהיה מוזר לי כמה שזה טעים, לא ציפיתי. גילוי. (44 ש”ח)

כריך נוסף שטעמנו היה מסוג פאן-דה-מי (לחם לבן חמאתי צרפתי במרקם חלתי) שהכיל מקרוני עם צ’יז שמעורב בו קורנדביף מפורק וחלפיניו מוחמץ עם גבינת גאודה מעושנת. עיסת המקרוני נרקחה במצב צבירה יבש ומוצק יחסית למקובל, אבל לי זה לגמרי ברור שהדבר נחוץ על מנת ליצור כריך העומד בפני עצמו ולא נוזל ומתפרק שניה לאחר שהוכן. הקומבינציה עם בשר הקורנדביף המפורק עשתה טוב למלית, טעים מאד, שונה ומיוחד מאד. אישית הייתי מעדיף מאפה בתצורת כיס שיאפשר הכלה של מקרוני עם צ’יז נוזליים מעט יותר. (44 ש”ח)

הכריכים מוכנים במקום לאחר ההזמנה שלך, מה שמבטיח טריות ומרקם פריך וטרי של הכריכים כשהלחם לא שוכב זמן כשהוא מכיל מלית, נספג במיציה ונהיה סוגי.

הוגש עם תפוחי אדמה צלויים בתנור בניחוח מעושן, ממש מעושן, וברוטב ברביקיו, נדיר. וכן סלט קטן וקר של קינואה עם ירקות שאיכלס את הקינואה הטעימה ביותר שאני מעודי (אודה שלא אכלתי הרבה כאלו ואינני חובב קינואה).

קינחנו בסורבה אגסים קליל, עדין מאד, בעל טעם אגסים מובהק, מתקתק במידה, אהבנו והבטחנו לעצמנו שנשוב בקרוב מאד לטעום את כריכי הקולורבי עם אצות, הרוסטביף, הספייריבס והנוספים לא באו לפינו הפעם, כמו גם גלידת הכוסמת המעלפת של רזי שלפעמים אני חולם עליה בלילות.

סיכום | מסעדת כריכי שף אמיתית, כזו שמגבשת לך קונספט קולינרי ייחודי עם תג אופי ורעיון קולינרי של מסעדת שף בין שתי פרוסות לחם, מפתיע אבל מסתבר שאפשר גם אפשר לבצע את המשפט הזה הלכה למעשה ולא רק ברמת סיסמה.

—

ברווזי, רח’ טשרניחובסקי 17, תלביב.