לפני 29 שנה הוקם בית קפה קטן ברחוב צדדי קטן בקצה שכונה קטנה ומנומנמת ברמת השרון, במקום שאיש אינו עובר בו בדרכו לשום מקום. אפשר היה לצפות שאם בית הקפה יצליח הוא יהיה לקפה שכונתי של דיירי השכונה, ואיש לא באמת יכירו מעבר לכך. כמה מפתיעים לעיתים החיים וכמה קשה לחזות את ההצלחה של מקום בלוקישיין שכנגד כל הציפיות והסיכויים הפך לאחד מבתי הקפה ופטיסרי המובילים בישראל, עדיין באותה שכונה, באותו מיקום, שרק התרחב לאורך השנים עד שבית הקפה \ מאפייה לקח את כל החנויות במיקום הזה והפך את כולם ל”קומפלקס רביבה וסיליה”, אחד ממותגי הפטיסרי הנחשבים בישראל של היום. מקום הומה בכל שעות פתיחתו ששמו הולך לפניו בכל הנוגע לאיכויות המוצר שהוא מייצר ומוכר.
כשאתה מזמין מקום לארוחת בוקר של שבת ברביבה אתה מגיע עם ציפיות, לא בכדי הזמנת דווקא שם, המקום נבחן בהתאם לציפיות שהוא יוצר.
האמת שהמחשבה לפקוד את רביבה התרכזה בארוחת הבופה המפורסמת שלהם, יומיים לאחר ההזמנה התקשרו לעדכן שבוטלה ארוחת הבופה ולאחר שנים שהיתה למסורת דווקא לקראת הגעתנו החגיגה בוטלה, החלטנו למרות זאת להתעקש, להגיע ולהסתפק בתפריט הרגיל. הזמנו ארוחת בוקר אחת (72 ש”ח) ומנת אגז-בנדיקט (58 ש”ח). המתנה של כרבע שעה (קרדיט לעומס בשבת בבוקר) והמנות על השולחן.
בארוחת הבוקר היה שפע של כל מה שצריך להיות בארוחת בוקר, שתי ביצים, סלט מוזר ונטול עגבניות שעיקרו פלפלים וגזר, טונה, חצילים, גבינה מלוחה, פסטו, טחינה, לאבנה, זיתים, חלבה, ריבה, יוגורט פירות מוזלי, מיץ וקפה. אלא שאת כל מה שהיה שם אתה תקבל באותה איכות בדיוק במרבית בתי הקפה הממותגים בארץ. מאומה ייחודי מאומה שמשדר איכות יוצאת דופן, ארוחת בוקר עשירה וסטנדרטית לחלוטין. צר לי אבל לא בשביל זה באתי לרביבה. פטיסרי שמייצר ומוכר מבחר באגטים ולחמי מחמצת איכותיים (ראו בתמונות) ומגיש לארוחת הבוקר שתי לחמניות שמרים פשוטות רכות מרקם הרחוקות מאד מהציפיות, גבינה מלוחה בסיסית וסרת טעם. ולגבי כל השאר אין הערות, הכל בסדר, מבחר אפילו מרשים, רק שלגמרי אין מה לבוא בשביל זה עד לכאן אלא אם כן אתם שייכים לרשימה הארוכה מאד של אנשי העסקים והסלבז מהסוג של “לראות ולהראות” שאימצו את המקום.
לעומת זאת מנת האגז בנדיקט שהגיע לשותפתי לארוחה היתה אופרה אחרת. כאן נגעה יד עבורה באתי. הבנדיקט מבוסס על בריוש טוב שטוגן בחמאה עם האם (סלמון כחלופה) ורוטב הולנדז איכותי עם עירית קצוצה, מנה מעולה לעילא. איכות הבריוש, שלמות הרוטב והדיוק בעלומה הרימו אותה לדרגת פרפקט. נקודה. שאפו.
זה השלב שמחליטים שאם אנחנו כבר פה ואם הבריוש כל כך טוב אז נתפרע, והזמנו לקינוח פרנץ’ טוסט. הגיע מנה המורכבת משתי פרוסות בריוש בעובי כפול שספגו ביצה וחלב, טוגנו בחמאה והתכרבלו בשמיכת אבקת סוכר, עם קרם פרש (מעט דליל), פירות טריים, ומייפל (56 ש”ח). סיומת מתוקה איכותית וטעימה ביותר, מנת פצצה ששווה לשבור דיאטה בשבילה.
ומילה אחת לבעלת הבית, אני יודע שזה יקר רביבה, אבל תגבי עוד עשרה שקלים ותחליפי את צלוחית הפירות בצלוחית פטל ואוכמניות טריות, זו העונה וזו המנה, וכן להוסיף צלוחית \ פיפטה קטנה של קרמל חמאה מלוח במרקם נוזלי, ככה לוקחים מנת אליפות והופכים אותה למדליקת משואה, וסליחה שאני עץ עצות אבל את רביבה ואני מצפה ממך להיות רביבה עד הסוף. ואת יודעת לעשות את זה בלי עצות ממני.
סיכום. ארוחת הבוקר עשירה ומגוונת ביותר, אבל בנאלית לחלוטין וחסרת כל ייחוד או מרכיב שיש בו איכות יוצאת דופן שהיית מצפה מפטיסרי עילי כרביבה. אני מצפה לסטנדרטים אחרים בארוחה כזו במקום כזה ובמיוחד מפתיע שהלחמים מאכזבים במקום שמייצר לחמי איכות. שתי המנות האחרות שאכלנו התבססו שתיהן על בריוש ושתיהן היו מופלאות, מהסוג ששווה לנסוע במיוחד לפה כדי לטעום אותן.
שורה תחתונה, טעות לבוא לרביבה וסיליה בשביל להזמין פה ארוחת בוקר, לפה באים כדי להזמין את המנות המיוחדות שמתוך שתיים שטעמנו אפשר להבין שאיכותן מצדיקה לגמרי את המוניטין של המותג.
עצה, אם אתם מגיעים לכאן, תזמינו מראש ותבקשו מקום בחדר הקטן הנפרד, חלל שלו ואינטימי יותר, עדיף.
רביבה וסיליה, רח’ המייסדים 1, נווה רסקו, רמת השרון.
2 תגובות
חייב להודות שטרם ביקרתי שם ואעשה זאת.
תודה.
לדעתי הסניף שלהם בתל אביב בצמרות הרבה יותר מוצלח מבחינת האווירה וכנראה שגם ארוחת הבוקר שם נותנת מענה יותר מעניין (מגוון לחמים שווים)