ראשית אודה על האמת, את הארוחה הזו אכלתי בקיץ 2016, טרם נולד הבלוג, כך שהצילומים נערכו בטלפון ותיעוד מילולי להתרשמות הפרטנית מהמנות לא בוצע, וממרוצת הזמן אני זוכר היטב את הרושם הכללי ואת חוות הדעת המסכמת, אבל לצערי בנסיבות הללו כתבה זו לא תכיל התייחסות פרטנית לכל מנה ומנה, ולמרות זאת סברתי שזו חוויה שנכון לשתף.
הערה אחת לסדר לפני שנתחיל, כל המנות המצולמות הוגשו ונאכלו במסגרת הארוחה המתוארת, כל המנות קטנות וצילומי תקריב עשויים להטעות לעניין גודלן.
זמן רב זממתי לפנק את התשוקה לכבוש שיאי אוכל בשיא של כל השיאים, אצל מי שנחשב לטופ שבטופ שבין קומץ המסעדות בעלות שלושה כוכבי מישלן בפריז הבירה הקולינרית של העולם, אצל שף העל פייר גנייר במסעדת הדגל שלו הקרויה על שמו Pierre Gagnaire
נפתח ונאמר למי שטרם חווה מסעדת מישלן שמרבית המסעדות הללו כמו גם הנוכחית מתמחות ב”ארוחות טעימות” בהן מוגש לך תפריט קבוע מראש המורכב משלל מנות קטנות שיאפשרו לך לחוות חוויה מורכבת ועשירה מאד של אוכל. כמעט תמיד קיימת גם אפשרות לתפריט אה-לה-קארט אבל הוא הרבה פחות מקובל. אתה יושב ומתמסר לשף שיעשה לך את זה, ככה זה עובד, והפתעה היא חלק מהעניין, כמובן שגם כאן זה הסיפור.
גנייר ידוע בסגנונו הגדוש יצירתיות מופרעת וריבוי צלחות ומנות בארוחה. כשהוא מגיש מנה, המנה בדרך כלל מפורקת לשלושה או ארבע צלחות שונות עם מרכיבים שונים בפרזנטציה שונה על כל צלחת, והמכלול הוא יצירה אחת מנה אחת. ארוחת ערב כוללת 27 מנות שכאלו ועלותה 360 אירו לאדם לא כולל שתיה, מחיר שלא מאפשר לבני תמותה ליהנות מארוחה שכזו גם אם החליטו להוציא את ההוצאה פעם בחיים. הפתרון המקובל הוא ארוחת צהריים שבה תחווה פחות מנות אבל המחיר יהיה שליש וכבר יכנס ללקסיקון שלך. כמובן שמסעדות שני כוכבים וכוכב יהיו זולות יותר ולעיתים אטרקטיביות לא פחות.
גודש היצירתיות אצל גנייר מסמן אותו כאחד הידוע בכך שאפשר ו”תיפול על יום טוב” שלו ויהיה טעים, ואפשר שפחות טעים. למעשה עולה כאן סוגיה שנכונה במיוחד לגנייר אבל רלוונטית למרבית מסעדות מישלן, יצירתיות, ככל שמנות יצירתיות יותר השף מסתכן בחריגה גדולה יותר מקונצנזוס טעמים והתוצאה אפשר שתהיה מיוחדת מפתיעה מדהימה – אבל לא טעים לי, כן טעים לאחר. כי בסופו של דבר צלוחית עם קרם מלפפונים העוטה גרגרי קרמבל צלופח מיובש, עם ספירות של ליצ’י על רוטב של ציר פיטנגו ושוקולד לבן מצומצם עשוי להיות טעים בטירוף לאחד ו”לא מסתדר בפה לאחר”. סוגיה זו היא חלק מהחוויה בכל מסעדת מישלן ואני חוזר ושואל את עצמי תמיד שוב ושוב את אותה שאלה, איפה אני נהנה יותר.
הגענו לצהריים ולקחנו שני תפריטי טעימות שונים (האחד 155 אירו והשני 85 אירו) וכך זכינו לחלוק שלל מנות מסחרר בארוחה יחסית “חסכונית” במונחים של שלושה כוכבי מישלן, אגב אני חייב לציין באופן ברור ובולט כי כמות המנות שהוגשה למול המחיר ששילמנו כאן היה משתלם יותר מכל מסעדת כוכב מישלן אחד בה אכלנו.
יין שאטו נף דו פאפ נמזג לכוסות והתרווחנו לתוך הכסאות הנוחים והאווירה המקסימה, שירות שרק מלכים זוכים לו (קמתי לשירותים לפני שהמלצר הספיק לזנק ולהזיז לי את הכסא והוא התנצל כאילו חטא לתפקידו), עבורי השירות במסעדות הללו מעיק מדי, וזה מאפיין מסעדות שלושה כוכבים האמורות לעמוד בסטדנרטים של מישלן בנושא, אנחנו לא אירופאים ולא מתחברים לכללי הטקס.
המנות החלו להגיע והתדהמה בעיצומה, ללא ספק מדובר באמן, קשה להבין ולהאמין מה מעולל השף הזה לאוכל, איזה טעמים איזה מרקמים איזה עיצובים איזה יופי מוגש לך לשולחן. כמעט לא אנושי. כל מנה דורשת פיצוח טעמים ומלאכת זיהוי מה עשוי ממה, כמובן שכל מנה מלווה בהסבר אבל כיוון שכל צלחת קטנטנה עשוייה מעשרה מרכיבים לפחות, אתה עדיין נשאר עם סימני שאלה.
בשלב מסוים אתה צף מעט מעל מלאכת הזיהוי וההתפעמות כדי לאבחן את מידת ההנאה שלך מהטעמים, והאמת שבגזרה הזו (אולי החשובה מכולן) נחלנו אכזבה מסויימת, לא עפנו ממרבית המנות, לא היה שם שום דבר לא אכיל, היו דברים מעניינים, היו דברים טעימים, והיתה מנה אחת בלבד עיקרית חמה של דג שהיתה מעולה (תמונה ראשונה למטה מימין). נקודה שעם כל החוויה המרשימה הזו חובה לומר באופו גלוי וברור, היה מרשים מדהים מפעים מרתק מעלף לראות לגעת להריח להבין מה האיש הזה מסוגל לעשות עם אוכל, אבל בשורה התחתונה – בטעם, לא התלהבנו. ואני לא יכול לקחת את זה אלא למקום המפרגן שקראתי שמעתי וידעתי עליו מראש – אצל פייר גנניר יש ימים שהתפריט יהיה יצירתי יותר מדי מכדי להיות טעים וכנראה שזה היה אחד הימים הללו.
ואז הגיע שעתן של המנות האחרונות, ולמרבה ההפתעה כאן הכל היה שוס טעמים של ממש, אנחנו לאחר שבועיים של ביקורים יומיים אצל כל שלל פטיסרי העל הפריזאים אחד לאחד וכמובן שהחוויה הופכת אותך לביקורתי במיוחד בנישה הזו, ולמרות זאת, מנה אחר מנה כל האחרונות ללא יוצא מהכלל מדהימות בפה. מספר המנות האחרונות שהוגשו היה לא צפוי ולא נגמר, השף פטיסייר של גנייר מדהים נקודה. שאפו. הפעם גם יפה וגם אופה.
סיימנו את הארוחה בשוקולד שמוציאים לך מחדר ממוזג מיוחד ששומר על בקרת לחות מיוחדת ומלצר עם כפפות לבנות מגיש לך קופסה לבחירה, אתה משפשף את העיניים אם אין כאן צוות צילום הוליוודי שיקרא תכף אקשן, חוויה.
סיכום, שלוש שעות של חוויה מטורפת, היכל של פינוק עילי, שירות של מלכים, מצעד של הזיות אוכל מפוסלות שקשה לאמין, פרזנטציה אלוהית, האיש אמן יצירתי ברמות על, ציפינו לוואוו והתאכזבנו בטעמים, מנה אחת מהממת בטעמה והשאר טעים עד אדיש \ מוזר, שוס בקינוחים. מהיבט חווית הסועד אין מצב שתאכל כאן משהו ותאמר שכבר אכלת כזה!
לסיום לקחנו החלטה שבגלל הכל ולמרות הכל נשוב בעתיד לביקור נוסף.
Restaurant Pierre Gagnaire, 6 rue Balzac , Paris
