רן ורדי על קולינריה צרפתית ומעבר

כפר ראמה | שראביכ, אקזוטיקה קולינרית בחניון ציבורי

אחת הפנינות של הגליל מסתתרת בחניון ציבורי עלום בפאתי הכפר ראמה. מפליא עד כמה "עממי" עשוי להיות יצירתי על גבול האקזוטי, ובזול.
שראביכ

כפר ראמה | שראביכ, אקזוטיקה קולינרית בחניון ציבורי

אחת הפנינות של הגליל מסתתרת בחניון ציבורי עלום בפאתי הכפר ראמה. מפליא עד כמה "עממי" עשוי להיות יצירתי על גבול האקזוטי, ובזול.
שראביכ
שראביכ

צהרי יום חול, אנחנו על כביש עכו צפת, ממהרים, הלוז דוחק וסדר היום עוד לפנינו. אבל אלו שהקיבה שלהם שרה סולו, מקשיבים לה בקשב רב, לוקחים אותה ברצינות תהומית ונותנים לה מקום של כבוד לפני החלטות גורליות אחרות. והיא אמרה לי “שים בצד את לחץ הזמן והפגישה אליה לא נורא שתאחר, סטה מהדרך וכנס לכפר ראמה”, צייתתי.

ה-waze אומר לך “הגעת אל היעד”, אתה מביט ימינה ושמאלה ולא רואה דבר, סיבוב נוסף אבל ה-waze מתעקש, אתה מחנה, יורד ומסתובב עד שלפתע העין קולטת שלט בצד הדרך.. “שראכיב, מסעדה עממית”. אבן נגולה. מסוג הגילויים הללו שברור לך שמי שלא חיפש במיוחד, השתדל התאמץ ולא וויתר, לעולם לא יגיע לכאן במקרה. יורדים למטה ובתוך חניון ציבורי של בנין מסתתרת לה מסעדה קטנה, חזות של מסעדת פועלים לכל דבר, שמונה שולחנות וזה הסיפור, המקום מלא בסועדים, כולם עושה רושם מכירים את המקום, את התפריט ואת בעל הבית שמשמש גם כשף, יעקוב חייט. אז הלוקיישן מעורר תהיות וחששות ללא ספק, מאידך המסעדה עצמה מבריקה מניקיון.

תפריט, התלבטות, התחבטות, היוועצות עם השף ומפאת הפגישה הממשמשת הזמנו מספר מנות ללא בשר. לפעמים אתה קולט את הבן אדם שמולך, שעוד לא טעמת משהו ממנו, אבל אתה מבין שיש פה דברים שחלקם חדשים עבורך ומרגיש לך שראוי לסמוך עליו, זה הרגע שאני נוהג לבקש מהשף לבחור עבורך, שיביא את מה שהוא חושב שמיוחד ומייצג את המטבח שלו.

שראביכ

את פנינו מקבלות מספר צלוחיות חמוצים, מהם רק הזיתים הסוריים שחורים וירוקים (שבאים מאותו העץ לכל התוהים) קלעו לטעם. שתייה לוקחים פה לבד מהמקרר הניצב בקצה חלל המסעדה. 

המנות מתחילות להגיע. מנת חציל קלוי עם טחינה עדינה וטובה שיצקו עליה גרגרי פטל יער שהשף קטף בעצמו, מנה עדינה מאד ומאוזנת להפליא, רוך החציל בסמיכות וכבדות הטחינה בחמיצות המיוחדת של פטל בר טרי. מנה שנשמעת מוכרת, אבל פה היא שונה ומדהימה לא פחות, מנה שללא ספק הפטל עושה אותה.

לצידה מנת חציל נוספת, אף היא משולבת בטחינה, נשמע דומה אבל כל כך שונה, שילוב מרכיבי בסיס זהים לכלל מרקם וטעם מאד שונים. מנה חמה של בשר פילה חציל צרוב, ומעליו טחינה גולמית (בשונה מטחינה מוכנה במנה הקודמת) מעורבת בסירופ רימונים מרוכז ומתקתק. שילוב של כבד עם מתוק, שילוב מושלם, מופלא, מנה כובשת, מיוחדת מאד.

שראביכ

מנת כרובית בטחינה חביבה ועשויה היטב, עם טעם חמצמץ מיוחד ולא מזוהה, טעם שרק מוח שמחובר למקומות יצירתיים של אוכל יכול להביא, במקום לתבל בלימון יעקוב מתבל את המנה הזו במיץ שנסחט מתפוזי בוסר!! עוד לא שמעתם על רעיון כזה תודו, למעשה מדובר בפרי שבשל היותו בוסר הוא מספק חמיצות, אבל בשל היותו תפוז הוא מספק גם טעם מתקתק ואופייני של תפוז. וכך נצבעה מנה עם פוטנציאל של בנאליות בצבע אקזוטי משהו, מיוחד וטעים מאד.

מנת במיה פשוטה, מבושלת במים, מלח, שום ולימון שלכאורה אין בה דבר מה מיוחד הצליחה להגיע לשלמות בטעם ובמזעור האפקט הרירי הדוחה כה רבים, שאפו, בדרך כלל לא נוגע, ואכלתי עוד ועוד, מנה עדינה מאד.

שראביכ
שראביכ

המשכנו במנת עלי גפן ממולאים, שמאות מסעדות מתהדרות בשכמותה, ופה היא שונה, מרגישים שיד זהב נגעה בה, עלים ננסיים עדינים וענוגים, ללא חוטי גבעול שנתקעים בין השיניים, מגולגלים דקיק כמו גפרורים, וממולאים בתערובת אורז עדינה ענוגה ומבושמת במינון זעיר של תערובת בהרט, לא יותר, מושלם.

סלט ירוק מורכב מעולש בר, עלי ריג’לה, נענע, בצל סגול וגרגרי רימון ליווה את הארוחה הזו. סלט טרי רענן, חמצמץ במידה מדויקת, מעט שמן זית, עלים פריכים ממש, מתובל בול והיה מושלם ללוות את חבריו לשולחן הארוחה.

שראביכ

ובמקום הכי לא צפוי הגיע השוס של הארוחה הזו לטעמי האישי, מקום שאתה לעולם לא מצפה ממנו, דבר שמעולם לא טעמתי, וכפי הנראה גם מרביתכם טרם טעמתם.

האיש הביא לי צלוחית עם “חריף” כהגדרתו. אני טועם ומשתומם, מה זה? מעולם לא טעמתי לא דבר שכזה ולא שום דבר הדומה לזה. מסתבר שזו תערובת שהוא מכין מפרי עץ האלה, פרי צבעוני ושונה מהטעמים המוכרים, מאוחר יותר הצצתי למטבח וראיתי את הענפים, את הפירות שהוסרו מהם ואת אופן ההכנה, מרהיב. פרי עץ האלה מסתבר כפרי חריף, הטעם טעם אקזוטי לחלוטין, “אקליפטוסי” זה המושג שהתחבר לי הכי קרוב לאפיון טעם הזה שלא ממש דומה לדבר שאנחנו רגילים לאכול, ייחודי לגמרי, לא טעמתם כזה בשום מקום אחר, מיוחד מאד, מבושם, מטורף, עדין מאד, לא חריף בועט. לדעתי המשחה הזו ראויה להתייחסות הרבה יותר מהותית מ”חריף” בארוחה, זה כוכב בפני עצמו שלהערכתי אפשר לתבל בו מנות בשר לצלייה ועוד ועוד וליצור באמצעותו תבשילים מיוחדים ובעלי טעמים שונים מאד מהמקובל. בשיחה מאוחרת יותר עם יעקוב שיתפתי את הגיגי והוא חייך חיוך רב משמעות, מישהו כנראה קלע לדעתו.

שראביכ
שראביכ

סיכום. היתה זו ארוחה של טעימות, ללא מנה עיקרית ובשר הפעם, ארוחה מיוחדת מאד, מעודנת ויחד עם זאת מביאה טעמים שונים ונדירים על גבול האקזוטיות, לא תטעמו בשום מקום אחר את הטעמים הללו, של אדם המחובר לעצים וליערות שקוטף את מה שאנחנו לא רגילים לראות בצלחת ומביא את הדברים באופן מעודן ומאוזן, לא יומרני, ואולי אפילו מצטנע מדי תחת ההגדרה “מסעדה עממית”. שאלתי אותו הכיצד עם יכולות כשלו ועם יצירתיות כשלו הוא בחר ללכת על מסעדה עממית זולה של ארוחות צהריים, והוא חייך בתגובה, תגובה של אדם שלא מכוון גבוה מדי, צנוע ולא מחזיק מעצמו יותר מדי, לא מתיימר, לא רוצה לנצח אף אחד, אדם שרק מביא את עצמו ואת אהבתו לצלחת, שתהנה וזהו, לא צריך יותר. לאיש יש יד טובה על הסירים, יד שמרגישה ויודעת להכין לתבל לעדן לאזן. בהחלט אשוב לכאן לפגוש את טעמי החורף, ולהשלים עם מנות בשר שהפעם לא יצא.

התשלום עבור הארוחה כולל שתייה 80 ש”ח. עממי כשמו.

שראביכ, כפר ראמה ( תסמכו על waze)

ביטלתי את הפגישה שחיכתה לי והתיישבתי עם יעקוב לבריזה משותפת בכניסה למסעדה, על כוס קפה וצלוחית חלווה, לשמוע את סיפור חייו המרתק, סיפור של תושב איקרית במקור, שעבד כמנהל המחלקה לעבודה סוציאלית בבית החולים זיו בצפת במשך שלושים שנה, החליט שאין בעולמנו גלגול נשמות ולכן עליו לממש את החיים אליהם הוא משתוקק עוד בגלגול הנוכחי, עזב את עבודתו ופתח את המסעדה הזו, הוא מכנה אותה מסעדה עממית. האיש מתבודד ביערות איקרית לפחות אחת לשבוע, קוטף עלים, פירות ותבלינים ביערות, מהם הוא מקבל את ההשראה ומייצר את המטבח שלו. אדם פשוט שרואה עצמו כעושה דברים פשוטים, ואוהב את המטבח שלו כמות שהוא. המסעדה מחוברת באופן צמוד לטבע ולמה שמניבים האדמה והעצים, לכן התפריט משתנה בהתאם למצאי בשוק וביערות בעונות השנה, תמצא כאן דברים שונים בתקופות שונות של השנה.

“שראביכ” מסתבר הוא כינוי ערבי לחלקת אדמה שאיש אינו רוצה בה, כנראה השראה ללוקיישן הכה מוזר שיש למסעדה הזו, מעולם לא היית מדמיין שבחניון ציבורי נסתר תמצא טעמים ייחודיים שכאלו.

שראביכ
שראביכ
שראביכ
שראביכ
שראביכ

2 תגובות

  1. יהי זכרו ברוך. הצטערתי ונעצבתי עד מאד לשמוע לכתו בטרם עת של יעקוב חייאט האיש הרגיש והמיוחד במינו שהכין את האוכל המופלא, הקסום והמרגש במסעדת שראביכ הביתית והנעימה. אבדה גדולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לרשימת הדיוור של הבלוג, וקבלו כתבות חדשות לתיבת המייל שלכם

אולי תאהבו גם...

עראיס, כייף מזרח תיכוני

מעדן ים תיכוני מופלא שכל אחד יכול להכין בקלות ובמהירות, מנה שעשויה לקבל אינספור ווריאציות לטעמכם.

דילוג לתוכן