החיים מפגישים אותך מעת לעת באייקונים שאינם תואמים את ספר ההגדרות הברורות מהו מה, ואיך צריך להיראות מה. לפני כמה שנים פתחו האחים אסף ויותם דוקטור (להלן “דוק”) מסעדונת שכנה למסעדת “האחים” הותיקה והמצליחה של השניים בקצה רחוב אבן גבירול בתלביב. הקונספט מרים על נס את חומרי הגלם המקומיים בגישה של הכל כחול לבן ומציע גרסה אנינה ויצירתית לאוכל מקומי, גישה העושה כבוד של ממש לחומרי הגלם ונותנת להם את הבמה המרכזית, אנחנו עוד נראה את זה קורה בהמשך.
לרועץ מצאנו את מבנה וגודל המקום, הבנוי בפורמט בר קטנטן, עם מספר מוגבל מאד של מקומות ישיבה, הושיבו אותנו באחד משני השולחנות הבודדים שיש בתוך חלל המסעדה, שולחן גבוה קטנטון הצמוד לקיר כשלצידו מעבר לכל מי שזז במסעדה, ישיבה גבוהה צפופה ודחוסה וממש לא נעימה, השולחן הפיצפון מגיע לך כמעט לגובה החזה, לגמרי לא הלוקיישן ורמת הנוחות בה היית מצפה לאכול ולהינות מגורמה בנחת.
תפריט המסעדה אינו מורכב מראשונות ועיקריות, אלא משלל מנות יצירה מעניינות בגודל קטן עד בינוני, המיועדות לשיירינג, בהמשך נבין שמגבלת השולחן מאלצת את המסעדה להוציא לך כל פעם רק מנה אחת לחלוקה פשוט כי אין מקום בשולחנון ליותר ממנת חלוקה אחת. וגם אז זה מתאפשר הודות לכך ששני הסועדים אוכלים מצלחות קטנות שלא יתפסו מקום בשולחן הזעיר, וכך את הארוחה כולה על שלל המנות שבה אכלנו מצלחות קטנות של מנה ראשונה. טוב, בשלב זה סיימנו לקטר, האמת שכבר כמעט קמנו ללכת, אבל ההמשך הבהיר עד כמה טעינו, כי האוכל, הו האוכל, קסם של ממש, אושר גדול..
פצחנו בטרטר סינטה עם פלפל חריף וגרדת לימון, סומק, חיטה תפוחה ועשבי תיבול שבמרכזו חלמון אורגני נא (61 ש”ח). קשה להאמין שמנת טרטר יכולה עוד לרגש, אבל זו בעדינותה, בתיבולה הקטיפתי (עת עורבב החלמון ושלל התבלינים עם הבשר), ובמקרם הבשר הכדורי (נקצץ ידנית), מווושלם, לא פחות.
לצד הטרטר הזמנו לחם, הגיעו שתי פרוסות לחם מחמצת מעולה של שרויטמן ופרוסת חלת וויז’ניץ עבת בשר ומתקתקה כדבעי שהוגשו עם פנכת עגבניה טרייה מרוסקת עם תועפות שמן זית וזעתר, אהבתי.
בעקבות ההצלחה הראשונית הונחה על שולחננו הקט מנת ניוקי סולת (אה-לה-רומאנה) ברוטב עגבניות שרי, במיה צרובה ו”קרם פרש” (44 ש”ח). המנה הפחות מוצלחת של הערב, הניוקי דקים ויבשים מדי, לא עשירים בטעם, ה”קרם פרש” הרגיש שמנת חמוצה רגילה לגמרי, הבמיה חביבה, הרוטב פשוט, המנה קטנה מדי. סה”כ מנה חביבה אבל המורגלים בניוקי סולת לא יעופו עליה, יש כאן בהחלט מה לשדרג.
מנת הקולורבי הצלוי היא ממנות הדגל של המקום, קולורבי צלוי שעות ארוכות בפחם, מוגש עם פתיתי גבינת המאירי, שומשום בלאדי, טימין צעיר ופלפל חריף (35 ש”ח). כדור רך ונמוח של אושר גינה צלוי ומעוטר במלח גס ופלפל שחור, מרקם של חמאה רכה. טעם גן עדן, משתלב נהדר עם גבינת המאירי והשומשום שנותנים לקולורבי בראש ומרימים אותו. יופי של מנה, שיר הלל של פשטות שהתעלתה. וזו בדיוק הדוגמה לאופן שבו מקום שכזה לוקח חומר גלם מקומי במיטבו ונותן לו בפשטותו את מרכז הבמה.
אתנחתה קלה ועל השולחנון שלנו הונחה אחר כבוד צלחת עם פרוסות לחם מחמצת שרוייטמן עם חמאה וברזאולה מיושנת באפר, ריבת רובארב ותינוקות טימין (41 ש”ח). הרכב חביב על לחם איכותי, סוג של הפוגת ביניים מובחרת, מנה המתאימה במיוחד לצד אלכוהול.
חזרנו למירוץ, ואחד משיאני הערב כבש את השולחן, כרוב ערבי אפוי ביין לבן ועשבים, צ’ימיצ’ורי זעתר, וגבינת שילה חרוכה (41 ש”ח). מנה עדינה וטובה מאד, צלויה ארוכה בתנור, הגבינה (בסגנון גבינת עיזים סאן מור) רכה מלטפת ומתאימה ומשדרגת את הכרוב. אהבנו עד מאד. מתכון לכרוב מהסוג הזה העלתי לבלוג לפני תקופה.
הרגע הזה שבו למרות ששנינו כבר מפוצצים מאוכל, מתיישבת על שולחננו מנה שאפשר להתעלף ממנה, לא פחות. מטפונה (בשר בבישול ארוך כשהוא קבור מתחת לערימת גחלים) של בטן טלה עטוף בפלפלים אדומים ועשבים, מוגש עם קרם קליפת חציל שרוף וסלט עשבוני חמצמץ לאיזון (66 ש”ח). מנה רכה שאפשר לאכול עם כפית, נמס בפה בעונג רב, מזכיר מאד “Pork Belly” אבל כשר ובטעמי טלה, מנת השוס של הערב. הבשר הענוג מעוטר בשכבות מתמוססות של שומן, קרם החציל השרוף משלים את טעמי הטלה. ניכר שנצלה שעות ארוכות. מנה כבדה עם טעמים חזקים, שיר הלל לבשר באשר הוא.
סיימנו בשוט דז’סטיף של ג’וליוס ביטר, עשבוני, מעודן, עם מתקתקות קלה, חד וחלק, סיומת נכונה שסגרה אותנו לערב זה היטב. לקינוחים כבר לא נותר הערב בבטננו מקום פנוי.
סיכום | מסעדה מקומית איכותית, יד טובה מאד על הסירים, דגש למנות המבוססות על ירקות, לצד מנות המבוססות על בשרים ודגים נאים או כבושים. התפריט מורכב ממבחר מנות קטנות עד בינוניות המיועדות לשיירינג, כל מנה מדגישה חומר גלם ועושה לו כבוד ראוי, עונג רב בחלק מהמנות שזכו ל-WOW של ממש. שירות נכון מקצועי ואדיב. מחירים לא זולים, 40-60 ש”ח בממוצע למנת שיירינג קטנה עד בינונית שלעיתים מבוססת על ירק בלבד. והשורה התחתונה לצד הדברים היפים הללו היא שאוכל ברמה כזו ראוי למסעדה של ממש ולא לבר קטן צפוף ולא נוח לסעודה של ממש, אין הלימה בעיני בין האוכל למקום, התפריט והאוכל גדול בכמה מידות על המקום הנוכחי, עד כדי שפורמט מבנה הבר הנוכחי הקטן והצפוף מפספס ומקלקל בחוויה האישית שלי את הארוחה המשובחת והראויה לשבח. כמובן שאני משקף את החוויה האישית שלי ושל זוגתי בלבד. מי שמוכן להתפשר על נוחות הישיבה והאכילה בעבור אוכל משובח נטו, חומרי גלם מעולים ובישול מקומי יצירתי ברמה מעולה יהנה כאן עד מאד, מדובר באחת המסעדות הטובות בתלביב.
