“Be afraid, Be very afraid פחד פחד פחד” – הוגשה מנה בצילחות טבעתי יפיפה, מנה מרהיבה, נתחי סלמון שנכבש בסלק אדמדם, צנוניות, שאלוט, פופקורן חיטה, עלי מיקרו ופרחים זעירים. נתבקשנו להמתין עד שכל הסועדים קיבלו את המנה ואז בבת אחת נסגר האור ונותרנו לסעוד בחשיכה על אור אינפרא אדום אפלולי וחלש. מנה יפיפה וטעימה מאד, עדינה ומקסימה. המרקם הפריך של הסלמון והכבישה המעודנת שכאילו ליטפה אותו התמזגו היטב בנגיעות הקטנות שנזרו סביבו, פופקורן החיטה שנקלתה היה הפתעה מרעננת, מנה מופלאה. הרגש שחשתי היה מסתורין, מסתבר שזה מה שמנה כזו בחושך עושה לי לעומת מה שחושך עושה לשפית, כפי שהתברר בשיחה מאוחרת עימה. כאן הגענו לשלב שבו אתה מבין שרגשות הן עניין סובייקטיבי לגמרי וזה בסדר שכל יצירת אמנות תעביר רגש אחר לכל צופה וצופה.
“Come out and play רגעים קלילים ונהנתנות של משחק” – סקאלופ קלוי בדבש וטימין, עם קבוצת פטריות שימאגי בניחוח מעושן, וקציפת פרמזן קרה. המנה הוגשה בליווי תרסיס אישי של שמן כמהין להתזה עצמית, אני בחרתי להמנע מכמהין. הסתייגתי מבשר הסקאלופ שהרגיש חסר את טעמה האופייני של הצדפה הבשרנית הזו, לא מנה שעשתה לי משהו בהיבט הקולינרי אבל לעומת זאת מנה שהצליחה להעביר אלי במדויק את הרגש שתוכננה להעביר, משחק של טעמים שונים ומנוגדים, משחק של טקסטורות שונות, משחק של קור וחום, וכשזה מוגש בליווי פרחים אני לגמרי במגרש משחקים. זה השלב שאתה לגמרי מבין שאפשר גם אפשר לתכנן, לבנות ולהעביר רגש במנת אוכל. האם כבר הפכתי לאייל שני? המשך יבוא..
“Green and envy רגש שמעכיר את התפיסה העצמית שלנו מול הדשא של השכן” – מנת אצבע המזכירה עציץ שולחני קטן. קרם משחתי העשוי מחציל קלוי שעורבב עם שמן זית ומרכיבים נוספים, טיפה עגולה דמוית ספירה ממוצרלה, עגבניית שרי מיובשת למחצה, בליווי מבחנת גספאצ’ו ירקרק של מלפפון לצקת לבד על המנה. מנה לא ברורה, לא קולינרית וכן לא התחברה לי לרגש המצופה, חשתי תחושה של קלילות במנה, האם זה רגש? האם הוא נובע מהמנה? כנראה שלא אדע. אולם שוב ניכר כי הרצון להעביר תחושת רגש מורכב שנובע מתיאור של סיטואציה מורכבת לא עובד. רוצים להעביר רגש באוכל – תגדירו שנאה, אהבה, קנאה, פחד. כשמנה משדרת משהו חד, פשוט, חד משמעי ונחרץ – זה עובד. כשמספרים לי סיפור של רגש מורכב בסיטואציה מורכבת זה הולך לאיבוד.